מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' שבתאי ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה על סך 107,981 ₪ ותביעה שכנגד על סך 25,930 ₪ שיסודן בתאונת דרכים מיום 25/7/07 בשעה 21:15, לערך.

התאונה אירעה בצמת T מרומזר בו מתחבר כביש מס' 424, שמגיע מכיוון מערב, לכביש 44 שיורד מצפון לדרום, מכיוון רמלה לכיוון צמת נחשון.

התובעת היא המבטחת של של אופנוע מסוג BMW שנסע מצפון לדרום על כביש מס' 44, במסלול השמאלי מבין שלושה. המסלול הימני ביותר מיועד לפונים ימינה לעבר כביש מס' 424 ושני המסלולים השמאליים מיועדים לנוסעים דרומה לכיוון צמת נחשון. על האופנוע רכב מר חיים בירנבאום, הנתבע שכנגד 1, לבדו.

הנתבע 1, אשר נפטר לבית עולמו במהלך הדיון התביעה (ככל הידוע, ללא קשר לתאונה), נהג במכונית פרטית מסוג מיצובישי, שהייתה מבוטחת אצל הנתבעת 2. המכונית הגיעה מכביש 424 ופנתה שמאלה לכביש 44 צפון. יחד עם הנתבע היו במכונית חברו של הנתבע מר יצחק ניסים שישב לידו, ונשותיהם של הנתבע וחברו, גב' אסתר דניאל, וגב' חנה ניסים, אשר ישבו מאחור.

שני הנהגים טוענים כי נכנסו לצמת בנסיעה רצופה, כשהרמזור בכיוון נסיעתם ירוק.

2.רוכב האופנוע טוען כי כשהתקרב לצמת הבחין באור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, ועל כן האט את מהירות הנסיעה. הואיל והאור התחלף לירוק, בעודו בנסיעה, האיץ רוכב האופנוע ונכנס לצמת באור ירוק. מכונית המיצובישי, שנכנסה לצמת מצד ימין, פגעה באופנוע בצידו הימני.

בגין נזקי התאונה נשאה התובעת בתשלומים בסכום כולל של 104,994 ₪.

3.נהג המכונית טוען כי המכונית הגיעה לצמת כשברמזור בכיוון נסיעתה דולק אור ירוק. המכונית המשיכה בנסיעה ונכנסה לצמת. כשהייתה המכונית באמצע הצמת הגיע האופנוע משמאל ופגע בחלקה הקדמי של המכונית בעוצמה רבה.

בגין נזקי התאונה נשאה התובעת שכנגד בתשלומים בסכום כולל של 24,423 ₪.

4.על פי תרשים בוחן משטרה שהיה במקום ועדויות שאינן שנויות במחלוקת, לאחר התאונה המשיכה המכונית להתקדם כ-6 מ' ממקום ההתנגשות ונעצרה. לעומתה, האופנוע נזרק לעבר הנתיב הנגדי בכיוון נסיעת האופנוע למרחק של כ-44 מ' ממקום ההתנגשות. רוכב האופנוע נזרק למרחק של כ-20 מ' נוספים מעבר לאופנוע. בדרך מעופו, עקר האופנוע תמרור שהיה מוצב בדרכו.

5.שני הצדדים הגישו חוות דעת של בוחן תנועה.

בוחן התנועה מטעם התובעת, מר דורון פת, אשר העיד על עצמו כי אין הוא בוחן את מהימנות העדים השונים, אלא רק ממצאים חיצוניים – כגון תוכנית הרמזורים, ומצב הגלאים בצמת – הגיע למסקנה כי הסבירות הגבוהה היא שנהג המכונית "גנב את הרמזור" ונכנס לצמת באור אדום. מסקנה זו מבוססת, בין היתר, על קביעת הבוחן המשטרתי כי גלאי הדרישה וההארכה שהיו בכיוון נסיעת המכונית היו תקינים (ללא "דריכה" של רכב על הגלאים, לא יתקבל אור ירוק ברמזור), ועל כך שאיש מנוסעי המכונית לא העיד כי ראה את האור ברמזור בכיוון נסיעת המכונית מתחלף מאדום לירוק.

בוחן התנועה מטעם הנתבעים, מר עזריה מליחי, נדרש למכלול הממצאים, לרבות עדויות המעורבים בתאונה ועדי ראייה, והגיע למסקנה חד משמעית לפיה רוכב האופנוע נכנס לצמת באור אדום. מסקנה זו מבוססת, בין היתר, על הקביעה כי גלאי הדרישה בכיוון נסיעת המכונית אינו תקין ומתקבל אור ירוק גם ללא דרישה של מכונית על הגלאי. בין סיום האור הירוק בכיוון נסיעתה של המכונית לתחילת האור הירוק בכיוון נסיעת האופנוע מפריד מופע אור ירוק בכיוון הנסיעה של הנוסעים מדרום לצפון בכביש 44, בנתיב הנגדי לנתיב נסיעת האופנוע. לפיכך, לו היה הנתבע 1 "גונב את הרמזור" לא היה מתנגד באופנוע אלא בכלי הרכב הנוסעים מדרום לצפון בכביש 44.

6.נוסף על עדויות אלה מטעם הצדדים, העידו העדים הבאים:

מטעם התובעת העידו רוכב האופנוע והבוחן המשטרתי.

מטעם הנתבעים העידו 3 נוסעי המכונית ועדת ראייה נוספת שנסעה במכונית אחרת בכיוון נסיעת האופנוע. כאמור, עדותו של הנתבע עצמו לא נשמעה מחמת פטירתו במהלך ההליכים בתיק זה.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמכלול הראיות שלפני החלטתי לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד. הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על רוכב האופנוע שנכנס לצמת באור אדום ובמהירות גבוהה.

8.אתייחס לתחילה לעדויות בוחני התנועה ולאחר מכן ליתר הראיות –

בוחן התנועה המשטרתי שהיה במקום ההמליץ לסגור את התיק מחוסר ראיות. לדעתו, לא ניתן לקבוע איזה מכלי הרכב עבר בצמת באדום, גם לא בדרך של הסתברות. (פרוט', עמ' 16, ש' 9).